החסד משנה את מה שהעונש לא יכול לשנות.

הטוב של אלוהים הוא שמשנה אותנו.

אנשים רבים מאמינים שמה שבאמת משנה אדם הוא משמעת, נוקשות ועונש. סבלנות שבסופו של דבר מגיעה לקצה ודורשת תיקון. וגם אם זה עשוי ליצור שינוי זמני בהתנהגות, זו אינה דרכו של אלוהים, וזה לעולם לא מגיע לעומק הנפש.

דרכו של אלוהים עוצמתית הרבה יותר.

כשאנחנו נותנים לאלוהים כל זכות לשפוט אותנו, כל סיבה להפנות לנו עורף, כל הצדקה לנטוש אותנו, ובכל זאת מסתובבים ומגלים שהוא עדיין כאן, עדיין יציב, עדיין מושיט רחמים, עדיין מציע חסד שלא הרווחנו, עדיין אוהב בסבלנות שאין לה סוף. זה עושה בתוכנו משהו שעונש פשוט לא מסוגל לגעת בו.

אנחנו לא משתנים כי הפחד לוחץ עלינו.

אנחנו לא משתנים כי האשמה מוחצת אותנו. אנחנו לא משתנים כי החובה מכריחה אותנו. אנחנו משתנים כי אנחנו פוגשים אהבה שלא הייתה אמורה להתקיים, ובכל זאת היא קיימת. אנחנו מבינים שאחרי כל החטאים וכל הכישלונות שלנו, אלוהים חסך מאיתנו את השבט ונתן לנו חסד.

וההבנה הזאת מתחילה לרכך את המקומות הקשים ביותר בתוכנו.

הלב נמס מול טוב לב כזה, שאיננו ראויים לו.

הנפש מתעוררת כשהיא מבינה שאהבה שאינה מוכנה להרפות ממנה רדפה אחריה.

עונש יוצר את השינוי מהסוג הראשון: הרגע החולף שבו אדם אומר, ״אני צריך להשתנות.״ אבל חסד יוצר את השינוי השני, העמוק יותר: ההודאה שעולה מלב שהשתנה ואומרת, ״אני רוצה להשתנות.״

רק הטוב של אלוהים מסוגל להגיע לעומק הווייתו של אדם ולעשות אותו חדש.

- Adam