מדרגות בלתי נראות.
תרגום באמצעות בינה מלאכותית · המקור באנגלית
כשהייתי ילד אהבתי לראות קוסמים.
ואחד האהובים עליי היה דיינמו. מבחינתי הוא היה אחד הקוסמים הכי טובים שהיו אז.
היה לו תרגיל אחד שבו נראה כאילו הוא הולך על המים. ואני זוכר שבתור ילד נוצרי שצפה בזה בטלוויזיה, הייתי גם נדהם וגם קצת מבוהל.
ישבתי שם וחשבתי, ״אוי לעזאזל. חשבתי שרק ישוע יכול לעשות את זה.״
ברור שזאת הייתה אשליה. אחד ההסברים שהוצעו לתרגיל הוא משטח שקוף שנמצא ממש מתחת לפני המים ומוסתר מהצופים.
הרעיון הוא שהמשטח קרוב מספיק לפני המים כדי שיוכל ללכת עליו, אבל מוסתר מתחת למים כך שלא רואים מה מחזיק אותו.
בעיני הקהל הוא דורך על שום דבר.
אבל מתחת לרגליו יש משהו מוצק.
מדרגות בלתי נראות.
וכמי שהלך עם אלוהים רוב חייו וגדל במשפחה שהלכה איתו, אני לא יכול שלא לחשוב כמה פעמים החיים עם אלוהים מרגישים ככה.
אלוהים קורא לך לעשות צעד. אתה מסתכל קדימה, וכל מה שאתה רואה הוא מים.
אין שביל. אין בסיס נראה לעין. אין שום דבר שמסביר איך אתה אמור להניח שם את המשקל שלך ולהישאר עומד.
ומיד אתה מפחד.
״אלוהים, אם אצעד לשם, אפול ישר פנימה. אין שם שום דבר שיחזיק אותי.״
אבל מה אם יש?
מה אם המדרגה כבר שם, והדבר היחיד שחסר הוא היכולת שלך לראות אותה?
תחשוב רגע על המשטח המוסתר הזה.
היכולת שלך לראות אותו או לא לראות אותו לא משנה דבר ביכולת שלו לשאת את משקלך. הוא לא נעשה מוצק כשאתה מבחין בו. הוא היה מוצק עוד לפני שידעת שהוא שם.
אבל אם אתה עומד על השפה ומסרב להניח רגל עד שהעיניים שלך יוכיחו שיש משהו מתחת למים, אולי לעולם לא תגלה מה יכול היה להחזיק אותך.
ואני חושב שכאן האמונה נכנסת לתמונה.
לפעמים אלוהים קורא לך לזוז לפני שהוא מאפשר לך לראות מה יתמוך בך.
הוא מבקש שתסמוך על דברו לפני שאתה מקבל את הביטחון שבהרגשת הקרקע מתחת לרגליים.
הצעד בא קודם. הגילוי בא אחר כך.
אתה מרים רגל ממקום מוכר. אתה שולח אותה לעבר מקום שנראה כאילו אינו מסוגל לשאת אותך. כל מה שאתה רואה אומר לך להישאר במקום.
אבל אתה עושה את הצעד כי אתה סומך על מי שאמר לך שיש מקום לעמוד עליו.
וכשאתה מעביר אליו את משקלך, אתה מוצא אחיזה לרגליים.
יש בסיס לעמוד עליו.
חשבת שאתה צועד אל תוך חלל ריק, אבל דרכת על משהו שאלוהים ראה כל הזמן.
זה החלק שבעיניי יפה.
האמת היא שלעשות צעד באמונה זאת בעצם רק אשליה, כי הייתה שם מדרגה בלתי נראית כל הזמן. פשוט נדרשה אמונה כדי להאמין במה שאתה עדיין לא יכול לראות.
ולפעמים אני חושב שהסיבה שאלוהים משאיר את המדרגה בלתי נראית היא שזה המבחן.
האם תסמוך עליו יותר מאשר על מה שאתה רואה?
אם הוא היה מראה לך את כל המשטח, כל מדרגה ובדיוק לאן היא מובילה, היית יכול ללכת קדימה בהסתמך על המבט שלך על הדרך.
אבל כשאינך רואה אותה, אתה צריך לסמוך על המבט שלו.
אנחנו אומרים, ״אלוהים, תראה לי את הקרקע, ואז אצעד.״
לפעמים הוא אומר, ״תעשה את הצעד, ותמצא את הקרקע.״
״כי באמונה אנחנו מתהלכים ולא בראייה.״ האיגרת השנייה אל הקורינתים ה׳:ז׳.
אנחנו הולכים. אנחנו זזים. אנחנו מניחים את המשקל שלנו במקום שהעיניים עדיין לא יכולות לתת לנו ביטחון לגביו.
ואז אנחנו מגיעים למדרגה הבאה.
כי מציאת אחיזה פעם אחת לא אומרת שאלוהים מראה פתאום את כל גרם המדרגות.
אתה עומד על משהו שהחזיק אותך. אבל לפניך שוב יש מים.
עוד שיחה. עוד החלטה. עוד תקופה לא מוכרת. עוד רגע שבו אתה לא יכול לראות איך תזכה לתמיכה.
ושוב הוא מבקש שתסמוך עליו.
אבל הפעם יש לך משהו לזכור.
הקרקע שמתחת לרגליך הייתה פעם המדרגה שפחדת לדרוך עליה.
לא ראית איך תעבור את התקופה ההיא. לא ידעת מאיפה יבוא הכוח. לא היה לך מושג איך תמצא את האחיזה שלך.
ובכל זאת, הנה אתה. עומד במקום שפעם חשבת שתשקע בו.
זה לא אומר שהמסע היה נטול כאב. זה אומר שגילית תמיכה שלא יכולת לראות מהמקום שבו התחלת.
אז למה אנחנו ממהרים להניח שהמדרגה הבלתי נראית הבאה חייבת להיות זאת שלא תוכל להחזיק אותנו?
אלוהים לא הביא אותך עד לכאן רק כדי לנטוש אותך על השפה.
כשהוא קורא לך קדימה, הוא יודע מה יש מתחת לפני השטח. הוא יודע איך יחזיק אותך, גם כשאתה עדיין לא רואה איך תוכל לעמוד.
אתה לא צריך לסלק כל שאלה לפני שאתה זז. אתה לא צריך להרגיש את הקרקע מתחת למקום שאליו תשלח את רגלך, ובאותו זמן להשאיר את שתי הרגליים בדיוק במקום שבו הן נמצאות.
מגיע רגע שבו האמון צריך להפוך לצעד.
ואם שם אתה נמצא כרגע, אני רוצה לעודד אותך. מה שנראה כמו שום דבר לפניך עשוי פשוט להיות עוד מדרגה בלתי נראית שאלוהים מבקש שתסמוך עליו לגביה.
תעשה את צעד האמונה.
תן לרגליים שלך לגלות את מה שהעיניים שלך לא יכולות לראות.